ב-1992 פרסם כומר מטיף בשם גארי צ'אפמן את הספר: חמש שפות לאהבה באנגלית
The 5 Love Languages: The Secret to Love that Lasts.
הספר התבסס על הניסיון האישי שלו ככומר עם הקהילה שלו שהייתה מורכבת מאנשים דתיים, נשואים ועם דעות ורקע דומים.
הספר זכה לפופולריות עצומה- הוא נמכר במעל 20 מיליון עותקים, תורגם ל-50 שפות כולל לעברית והאשטאג #lovelanguages בטיקטוק קיבל מעל חצי מיליארד צפיות!
הספר מבוסס על 4 רעיונות:
.
א. הרעיון הראשון - יש 5 דרכים לבטא אהבה והינה הן בסדר אקראי:
1. זמן איכות - זמן מתוכנן שבו תשומת הלב נתונה אחד לשני.
2. קבלת מתנות המסמלות ההערכה.
3. מתן עזרה פרקטית.
4. מילים שמביעות הערכה וחיזוק
ו- 5. ומגע גופני שיכל להיות להחזיק ידיים ויכול להיות מיני.
.
ב. הרעיון השני - לכל אחד יש את הדרך שבה הוא נותן ובה הוא רוצה לקבל אהבה.
.
ג. הרעיון שלישי - רוב הבעיות בין זוגות נובעות מכך שבני הזוג מדברים שפות אהבה שונות. כלומר הם מרגישים לא אהובים למרות שבני הזוג מביעים אהבה. הסיבה היא שהם לא מביעים את אהבתם בשפה של בן הזוג וכך בן הזוג לא מקבל את המסר. הצד שהביע את אהבתו בשפה לא מתאימה נותר מתוסכל והצד השני מרגיש לא אהוב.
.
ד. הרעיון הרביעי והאחרון של צ'אפמן - ניתן בעזרת שאלון קצר לזהות את שפת האהבה של כל אחד מבני הזוג ואז ללמוד להביע ולקבל אהבה בשפה המתאימה. השאלון נקרא LLPP והוא נמצא כאן: https://5lovelanguages.com/quizzes/love-lan
השאלון מנוסח כך שצריך לבחור בין 2 אופנים שונים של הבעת אהבה איזה יותר משמעותי עבורך, למשל "מה יותר משמעותי לך להחזיק ידיים או לקבל מתנה?".
.
נשמע מעולה, נכון? מאוד איטואיטבי. אלא שההנחות האלו נבדקו במחקר ובד"כ הופרכו או שנמצא להן בסיס חלש ביותר.
בניגוד להנחה של צ'אפמן שלאנשים יש שפה אחת מרכזית מתברר שאנשים מדברים בצורה שוטפת את כל ה-5 שפות: כשנותנים לאנשים לדרג את המשמעות שהם נותנים לכל אחת משפות האהבה בנפרד - כלומר לדרג את המשמעות של להחזיק ידיים ובשאלה אחרת את המשמעות של לקבל מתנה - לפתע מקבלים תוצאה אחרת מהתוצאה עפ"י המבחן של צ'אפמן. מתברר שאנשים מדרגים את כל 5 השפות כמשמעותיות.
בנוסף, לפי המבחן של צ'פמן, שפת האהבה של רוב האנשים היא או מגע או זמן איכות. אבל בגרסה השנייה של השאלון (כשמדרגים כל שפה בפני עצמה) לפתע שפת האהבה של רוב האנשים משתנה והיא הופכת להיות קבלת מתנות, שפה שבגרסה של צ'פמן מתאימה רק לפחות מ-4% מהאנשים. זה מראה ששינוי קטן בדרך של הצגת השאלה גורם לאבחנה שונה לגמרי ומעלה את השאלה איזו דרך יותר נכונה או עד כמה אפשר בכלל לסמוך על התוצאה מהמבחנים האלו.
הרעיון של שפות אהבה מתעלם מהקונטקסט - במציאות, לפעמים שפה אחת מתאימה ולפעמים שפה אחרת. למשל, כשמישהי ששפת האהבה שלה היא מגע תקועה עם פנצ'ר באוטו היא תרגיש אהובה אם בן הזוג יבוא להחליף גלגל ושיקח את הרכב לפנצ'ריה ולא אם הוא יבוא לתת לה חיבוק חם ותומך עם מילים חמות המעודדות אותה להסתדר לבד רגע לפני שהוא ממשיך בדרכו..
התוצאות ממספר מחקרים שבדקו אם אכן יש 5 שפות אהבה שונות לא הצליחו לאושש את התיאוריה של צ'פמן. אנשים שאוהבים מחמאות אוהבים גם מתנות והם גם אוהבים שעוזרים להם כשהם צריכים וכו.
לעומת צ'אפמן שהניח שיש 5 שפות אהבה ואז בדק לאיזה שפה מתאימים אנשים שונים, חוקרים בדקו מה אנשים עושים כדי להביע אהבה ומצאו דרכים נוספות לאלו של צ'פמן: לתמוך באוטונומיות ובמטרות של הפרטנר, להכניס את הפרטנר למעגל החברתי שלהם ולפתור קונפליקטים בשלום.
כלומר לא חמש שפות ולא שפה אחת עיקרית לכל אדם.
לפי צ'אפמן, כשבני הזוג לא מדברים את אותה שפת אהבה זה יוצר אי הבנות ובעיות בקשר. אולם כשמשווים במחקר את שביעות הרצון של שתי קבוצות של אנשים בזוגיות מהזוגיות שלהם, קבוצה אחת שבה בני הזוג מדברים את אותה שפת אהבה וקבוצה שנייה שבה הם מדברים שפות אחרות לא מוצאים שום הבדל…
באופן דומה, כשמשווים את שביעות הרצון של פרטנרים מהיחסים שלהם כשהם מקבלים מחוות בשפת האהבה שלהם לעומת מחוות שלכאורה אינן בשפת האהבה שלהם לא מוצאים שום הבדל. אנשים היו מרוצים מהקשר כשהם קיבלו יותר מחוות ולא משנה באיזה שפה.
מדוע הרעיון של צ'אפמן כ"כ פופולרי?
אנשים אוהבים לעשות מבחני 'בחן את עצמך' ואנשים אוהבים פתרונות קלים ליישום כמו להכיר את שפת האהבה של הפרטנר. הבעיה היא שזה מכניס אנשים לתבניות שאינן תמיד מתאימות.
ד"ר אמי מיוס (ראו בסוף) מציעה ששפות האהבה הן כמו מרכיבי תזונה, להביע אהבה בדרך אחת זה כמו לאכול רק פחמימות. יש צורך בדיאטה מאוזנת כלומר יש צורך לבטא את כל 5 שפות האהבה ועוד שפות שצ'אפמן לא הכליל. כמו כן הדיאטה משתנה לפי הנסיבות, לפעמים יש צורך במגע ולפעמים יש צורך בעזרה פרקטית. מאוד ייתכן שאנשים רבים לא משתמשים בכל שפות האהבה ואז הפרטנרים מרגישים את החיסרון של חלקן. זה לא בגלל שהפרטנרים צריכים דווקא את השפה הזו אלא כי עדיף להביע את כולן.
לסיכום,
למודל 5 שפות האהבה של צ'אפמן אין כמעט תמיכה מחקרית. כן, יש דרכים שונות להביע אהבה וצ'אפמן נתן להן הגדרות שקל להבין. בכל שקר טוב יש גרעין של אמת ואכן יש דרכים שונות להביע אהבה. אבל לרעיון שבעזרת השאלון מזהים את שפת האהבה של האדם ושצריכה להיות התאמה בין בני זוג בשפת האהבה אין ביסוס למרות שהוא נשמע ככ מפתה ואינטואיטיבי.
אם אנשים הולכים לייעוץ זוגי והיועצת הזוגית שואלת אותם על המזלות שלהם הם ירגישו מרומים: הרי הם באו לטיפול זוגי מוסמך שנשען על מדע! גם היועצת הזוגית תתבטא בזלזול רב כלפי שימוש בהורוסקופ.
אולם למרבה הצער, תיאוריית 5 שפות האהבה נשמעת מדעית אבל לדעתי איננה שונה בהרבה מהורוסקופ. ניראה לי שהחדירה העמוקה של תיאוריה לא מבוססת לקונצנזוס דורשת בדק בית.
הפוסט הזה מבוסס על מאמר של Dr. Amy Muise מאוניברסיטת יורק בטורנטו: Popular Psychology Through a Scientific Lens: Evaluating Love Languages From a Relationship Science Perspective
המאמר פורסם בעיתון: Current Directions in Psychological Science בשנת 2024.
Comments