top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תAmos Gdalyahu

הסיפור העצוב של דייויד ריימר

עודכן: 20 בפבר׳

הטרגדיה החלה בתאונה בזמן המילה של ברוס שהובילה לנזק גדול לאיבר המין שלו. הנזק היה כה גדול שהמומחים הציעו להורים המבועתים לשנות את המין של ברוס לנקבה: לעשות ניתוח כך שלברוס תהיה פות במקום פין ובגיל ההתבגרות לתת לו אסטרוגן - ההורמון הנשי שמקביל לטסטוסטרון הגברי וגורם בין השאר לצמיחת שדיים. אכן כשנה וחצי אח"כ ברוס הפך לברנדה, גדל כבת והוא לא ידע על מה שאירע לו.

אלו היו סוף שנות ה-60 ופסיכולוג ידוע בשם ד"ר מוני עם התמחות בזהות מינית ליווה את המקרה של ברוס/ברנדה. למעשה, ד"ר מוני השפיע כה הרבה על התחום של מגדר שהוא זה שבכלל טבע את המושגים זהות מינית ו- gender role. הגישה שלו הייתה שזהות מינית (ג'נדר) זה דבר נירכש, כלומר נילמד ולא מולד. ד"ר מוני זכה להכרה, לפרסים רבים, פירסם כ-2000 מאמרים (!), ספרים ואף פירסם ספר לימוד שבו המקרה של ברנדה שימש כדוגמה להצלחת הגישה שלו: שזהות מינית איננה מולדת.

מבחינת ד"ר מוני זה היה מקרה מושלם לבדיקת התזה שלו: לברנדה/ברוס היה אח תאום זהה בשם בראיין. העובדה הזו אפשרה לראות מה קורה כשתאומים ששניהם זכרים, מבחינת הגנים שלהם כי הם זהים לגמרי גנטית, חיים ממש באותה סביבה אבל אחד גדל כבת (למרות שגנטית היא בן) וכל הסביבה מתייחסת אליה כבת והשני גדל כבן. ד"ר מוני סיפר לעולם שאכן בהתאם לתחזית שלו, (כה מפתיע), ברנדה גדלה להיות ילדה שמחה ונורמלית.

הסיפור של ד"ר מוני על ברנדה זכה להד ציבורי רחב ותמך בכך שההבדלים בין נשים וגברים אינם נקבעים גנטית. אכן, לכאורה המקרה הוכיח שהתנהגות גברית/נשית נקבעת ע"י הסביבה והיחס שלה לילד/ה. בן שגדל כבת נהיה בת.


אולם, לבסוף (רק ב-1997!) התברר שד"ר מוני לא סיפר את כל האמת: ההתנהגות של ברנדה היתה של טום-בוי, היא לא אהבה ללבוש שמלות ולשחק בצעצועים של ילדות. הילדים האחרים הציקו לה וקראו לה "אשת המערות". כבר בכיתה ב היא הרגישה שהוא בן. בהמשך, ברנדה נמשכה מינית לילדות/נערות אחרות וכל זה בלי לדעת מה קרה לה כשהייתה תינוק בשם ברוס. היא טענה שהיא בן שכלוא בגוף של בת. בגיל 12 היא החלה לקבל אסטרוגן שעזר למראה שלה להראות נשי יותר אולם זה לא שינה את ההרגשה שלה: שהיא בן. כך, בגיל 14 (1980) היא כבר הפסיקה לחיות כמו בת והחלה לחיות ולהתלבש כמו בן. ההורים החליטו לספר לה את האמת והיא מייד ביקשה שינוי מין חוזר. אכן כך היה וברנדה (שנולדה כברוס) הפכה לדייויד. ד"ר מוני לא פירסם את כל זה והתפנית הזו נשארה לא ידועה עד 1997. כך השתרש רושם מוטעה שניתוח כזה מצליח וניתוח כזה בוצע באלפי תינוקות נוספים מסיבות שונות.


דיוויד (שהיה ברוס ואחר כך ברנדה) חי כגבר התחתן ואח"כ התגרש. הוא סבל מדיכאון ובסופו של דבר בשנת 2004, בגיל 38 התאבד.


אם זה לא מזעזע מספיק אז עוד כמה פרטים:

  • המילה נעשתה בגלל צורך רפואי: התאומים נולדו עם בעיה בעור של העורלה והוחלט להסירה בניתוח. משום מה, הרופא בחר במקום להסיר את העורלה עם סכין ניתוח להסיר אותה עם צריבה חשמלית. לאחר התוצאה הנוראית, ההורים השאירו את האח השני עם העורלה הבעייתית שבסופו של דבר בכלל הסתדרה מעצמה. כלומר המילה שהחלה את כל הטרגדיה הייתה שלא לצורך.

  • ד"ר מוני, הפסיכולוג המפורסם, חשב שמשחקים של ילדים זו דרך שבה הם לומדים תיפקוד מיני (?!). כך הוא הצדיק מדוע הוא הכריח את האחים לשחק במשחקים מיניים בהם הם בחנו את איברי המין זה של זו ובהם האח בראיין התבקש לשחק שהוא כאילו מקיים יחסי מין עם ברנדה (?!).

האח בראיין פיתח סכיזופרניה ולבסוף התאבד שנתיים לפני ההתאבדות של דיוויד. ההורים האשימו את ד"ר מוני בהתאבדות של שני הבנים שלהם.



זה סיפור עצוב מאוד מאוד שתומך בדיוק בתזה ההפוכה מזו שד"ר מוני קידם: הגנים השפיעו הרבה יותר מאשר היחס של הסביבה על הזהות המינית ועל הנטייה המינית. הסיפור גם מדגים שהניסיון לגדל מישהו בניגוד למה שהוא - כמו בטיפולי המרה - לא מצליח. החינוך לא שינה את הזהות המינית ואת הנטייה המינית. אמנם, בד"כ אנשים עם כרומוזומים XY הם גברים ואנשים עם XX הם נשים, אבל יש מקרים שזה לא ככה, בפוסט הזה אני מזכיר מקרי אינטרסקס. בנוסף, אנחנו רחוקים מלהבין גם כיום את הביולוגיה של נטייה מינית וזהות מינית וכמו שהפוסט הזה מדגים מאוד מסוכן לכפות על מישהו את האידאולוגיה שלנו בנושאים אלו. מאחר שהנושא טעון אוסיף עוד טיפה:

התפתחות איברי המין קורית בין שבועות 6-12 בהריון. אולם ההתפתחות המינית של המוח קורית רק חודש וחצי אח"כ. אז נקבעת הזהות המינית (ההרגשה שאני בן או בת ואת התנהגות המגדרית הטיפוסית: למשל בנות ישחקו יותר עם בובות - ככה"נ כאימון באימהות - לעומת בנים וכו'). בנוסף לזהות המינית מתפתחת המשיכה המינית. לדוגמא, מישהו יכול להרגיש בן (זהות מינית) והמשיכה המינית שלו תהיה לבנים (משיכה מינית). אנחנו יודעים שלגנטיקה יש משקל משמעותי בקביעת הכיוון של המשיכה המינית אבל הפרטים לא ידועים עדיין. לסיכום יש שלושה מסלולים נפרדים שבד"כ מתואמים זה עם זה ליצירת איברי המין, זהות מינית וכיוון המשיכה המינית. אבל שינויים ביולוגים יכולים להשפיע על כ"א מהמסלולים בנפרד מהאחרים ואז יש חוסר התאמה. במקרה של דיוויד ריימר, היה שינוי ביולוגי חיצוני בלבד וכך למרות שהוא חונך כבת הזהות המינית והמשיכה המינית שלו (שנקבעו במוח) לא הושפעו והם נשארו גבריים (היא התלבשה כמו בן, הרגישה תום-בוי ונמשכה לבנות). לעומת זה, אם שינוי ביולוגי קורה בחלק השני של ההריון יושפע המוח בלבד (ואיברי המין לא). יש תינוקות XY כלומר הם זכרים גנטית, אבל עם מוטציה שגורמת לכך שהם לא מגיבים לטסטסטרון לאורך כל ההריון וכך הם מפתחים גם איברי מין נשיים וגם זהות מינית ובד"כ גם נטייה מינית של נשים (גם הגוף וגם המוח התפתחו בצורה נקבית). אלא שבגיל ההתבגרות ההורמון שמשפיע על המשך העיצוב הגופני הגברי הוא אסטרוגן והם מגיבים בצורה נורמלית לאסטרוגן (המוטציה היא בקולטן לטסטסטרון). כך הגוף של הילדה הופך לפתע לגברי (הדגדגן צומח הרבה ומקבל מראה של פין, ההופעה ניראית גברית יותר, הקול מתעבה וצומח שיער גוף). המקרה ההפוך פחות דרמטי: לפעמים עוברית עם כרומוזומים XX נחשפת בהריון לרמות גבוהות מידי של טסטסטרון (הרמות לא מגיעות לרמות גבוהות כמו אצל בנים). מבחינה גופנית, היא תפתח מערכת מינית נקבית (שחלות, רחם ואין אשכים) אבל הדגדגן יהיה גדול יותר עד כדי כך שלפעמים ההורים בטוחים שנולד להם בן (כאמור אין אשכים ובכל זאת ההורים טועים לחשוב שמדובר בבן. הסיבה לכך היא שהשפתיים החיצוניות מעובות יותר עד כדי כך שההורים חושבים שמדובר בשק אשכים). אלא שבגיל ההתבגרות היא תמשיך להתפתח כאישה (לתדהמת המשפחה). מבחינת המוח, החשיפה לרמות גבוהות יותר של טסטסטרון בהריון גורמת (רק?) לכ 2% מהילדות האלו לפתח זהות מינית זכרית. חשוב לזכור שאנחנו לא מכירים את רוב הפרטים הביולוגיים של התפתחות זהות מינית ושל נטייה מינית במוח. לכן יכולים להיות שינויים נוספים שגורמים לאנשים חוסר התאמה בין: הגוף שלהם, הנטייה המינית והזהות המינית. כיום, אנחנו לא יכולים לעשות בדיקה גנטית שתאמר מה תהיה הזהות המינית או הנטייה המינית. זה נושא מאוד טעון ויש להיזהר לא לקחת את המדע רחוק מידי. ההשלכות יכולות להיות טרגיות.

אבל מעבר למסקנות האקדמיות לגבי מה קובע זהות מינית ומגדרית - סביבה או גנטיקה - הסיפור על האחים ריימר הוא פשוט סיפור מאוד מאוד עצוב.

מעניין? גם אותי! לכן יצרתי את הקורס מין מוח שכזה במדעי המוח של המיניות. קורס יחיד במינו (..)!


התמונה מתוך: Neuroscience: Exploring the Brain, Fourth Edition by Mark F. Bear, Barry W. Connors, Michael A. Paradiso (2015) מראה את ברנדה(ברוס) ובראיין זמן קצר לפני שסיפרו להם את האמת. תוספת: יש מצב נדיר ביותר שנקרא Aphalia שבו תינוק (כרומוזומלית XY) נולד עם שק אשכים אך ללא פין וצינור השתן מוביל לפי הטבעת. ניתן ליצור לו בהליך רפואי מורכב פין מתפקד אבל להורים ניתנת אפשרות לבחור ביצירת פות עם טיפול הורמונלי באסטרוגן. כפי שפוסט זה מדגים, ההמלצה היא ליצירת פין. באוקטובר 22 הייתה על כך ידיעה בעיתון "וואלה" וב 2019 דווח על מקרה כזה בעיתון מדעי. ראו למטה במקורות.


מקורות:


Gaetano, Phil, "David Reimer and John Money Gender Reassignment Controversy: The John/Joan Case". Embryo Project Encyclopedia (2017-11-15). ISSN: 1940-5030 http://embryo.asu.edu/handle/10776/13009.


Neuroscience: Exploring the Brain, Fourth Edition by Mark F. Bear, Barry W. Connors, Michael A. Paradiso (2015)



Aphalia

בוואלה אוק' 2022, כתבה על ילד איראני שנולד ללא פין https://healthy.walla.co.il/item/3535476

בעיתון מדעי 2019 כאן

1,842 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page