אתחיל מהשאלה הראשונה: האם נשים שנמשכות לגברים נמשכות גם לנשים? והאם אלו שיודעות שהן נמשכות לנשים בעצם נמשכות גם לגברים? כלומר, האם נשים באופן כללי יותר פלואידיות בנטייה המינית שלהן מאשר גברים? פלואידיות משמעה כאן: נטייה מינית שאיננה קשיחה לכיוון מסויים.
השאלה הזו מגיעה ממחקר של ד"ר מרדיט, פסיכולוגית קלינית וסקסולוגית מקנדה שהתפרסם ב 2013 ושחיזק מחקרים קודמים עם תוצאות דומות (1):
במחקר היו 3 קבוצות: נשים, גברים וטרנס-ג'נדריות (נולדו כגברים ועשו שינוי מין לנשים).
בכל הקבוצות מבחינת העדפה מינית, היו שהעדיפו גברים והיו שהעדיפו נשים. כלומר סה"כ 6 קבוצות. לכל הקבוצות הציגו סרטי פורנו משלושה סוגים: גבר עם גבר, אשה עם אשה ואשה עם גבר. הסרטים כללו גם חדירות וגם מין אוראלי. כביקורת השתמשו בסרטים של נופים. תוך כדי הצפייה בסרטים מדדו את העוררות המינית מבחינה פיזיולוגית (אצל גברים השתמשו במכשיר שמודד את קוטר הפין כמדד לזקפה, אצל נשים ואצל הטרנסיות מדדו זרימת דם בווגינה. זרימת דם מוגברת מובילה לרטיבות שהיא בעצם יציאה של מים מכלי הדם. לכן המדידה של זרימת הדם אומרת כמה רטיבות יש. במחקר אחר מדדו גם רטיבות באופן ישיר). בנוסף למדידה הפיזיולוגית, שאלו את האנשים בכל 6 הקבוצות עד כמה הסרטים עוררו אותם.
מה מצאו?
מצאו שאצל הגברים ואצל הטרנסיות הייתה התאמה בין מה שהם אמרו שמעורר אותם לבין הפיזיולוגיה:
גברים וטרנסיות עם העדפה מינית לנשים הגיבו מבחינה גופנית (זקפה או רטיבות) לסרטים עם נשים.
באופן דומה, אם הם העדיפו גברים הייתה להם עוררות מינית כשהם צפו בסרטים של גברים עם גברים.
וכעת מגיע החלק המפתיע: אצל נשים לא הייתה התאמה כזו:
נשים שנמשכות לגברים אמנם אמרו שהסרטים בין גבר לאשה היו להן הכי מעוררים, אבל הפות שלהן התעוררה מינית מכל הז'אנרים ובאותה רמה. גם אצל נשים שמעדיפות נשים הפות הגיבה באותה מידה לסרטים עם גברים! למרות שהן אמרו שהסרטים האלו לא מעוררים אותן (1).
אז לסיכום עד פה: נשים מתעורורת מינית מגרויים מיניים מכל ג'נדר. זה לא קורה אצל גברים ואצל טרנסיות. המסקנה הראשונה לכן היא שנשים יותר פלואידיות בתגובה המינית שלהן מאשר גברים ומאשר מגברים שהפכו לנשים.
בנוסף, יש אי התאמה בין העוררות הפיזיולוגית בווגינה שהיא פלואידית (כלומר לא ספציפית למגדר מסוים) לבין מה שנשים אומרות: שיש להן העדפה מינית למגדר מסוים. כלומר, נשים לא יודעות - או לא אומרות - שהן פלואידיות מבחינה מינית כששואלים אותן על מה מעורר אותן.
התגובה הווגינלית לכל מגדר שוחזרה במחקרים רבים, גם אצל נשים שסובלות מבעיית חוסר חשק מיני, או כאלו עם כאבים בחדירה. אצל כולן, אפילו אם הן סובלות מחוסר חשק מיני כן היתה עוררות בווגינה, הרטיבות לא הייתה שונה לעומת נשים אחרות. זה מתחיל להראות מוזר, נכון?
פרופ' לפסיכולוגיה בשם Kelly Suschinsky קיבלה את אותן תוצאות ואף הוסיפה להן: היא השמיעה לנשים סיפור על תקיפה מינית אלימה של אשה ע"י גבר מנקודת המבט של האשה (2). כצפוי, הנשים אמרו שהסיפור לא עורר אותן מינית ואף היה לא נעים ומעורר חרדה. אבל, התגובה הווגינלית שלהן הייתה מעוררת! ולא רק מעוררת, אפילו זהה למצב שבו הן שמעו סיפור על יחסי מין מענגים בהסכמה! אם קודם העוררות המינית בתגובה לז'אנרים שנשים אמרו שלא מעוררים אותן התקבלה בתור הוכחה שהן כן נמשכות לז'אנרים האלו - ורק לא אומרות את זה או שלא יודעות שיש להן משיכה כזו - אז המסקנה עכשיו תהיה שהן רוצות אונס?! מצמרר אותי אפילו רק לכתוב את זה!
אז כמובן שלא. מדובר בתגובה גופנית שלא קשורה לרצון ולא לתת מודע. בהמשך הפוסט אסביר איך זה שיש עוררות מינית אפילו בזמן אונס. אתחיל עם ההסבר של פרופ' סושינסקי ואח"כ אתן את ההסבר הביולוגי. אסיים עם השלכות שחשוב, לדעתי, שקורבנות אונס יכירו ועם השלכות משפטיות. במקום הפלואידיות המינית, פרופ' סושינסקי הציעה שהתגובה בווגינה לא מעידה על חשק מיני בכלל אלא שזו תגובת הגנה לכל סיטואציה מינית (2). הסיבה היא שבמקרה של אונס אם הווגינה רטובה יש פחות פציעה.
לכן, כל רמז לסיטואציה מינית גורם לאשה רטיבות תוך שניות בתגובה אוטומטית לא רצונית ושלא קשורה כלל לחשק ולרצון שלה לסקס. כאן יש הנחה אחת בלבד (מנגנון הגנה) לעומת שתי הנחות במודל הקודם (נשים גם פלואידיות והן גם לא יודעות את זה).
לפי פרופ' סושינסקי, הרטיבות נועדה למנוע פציעה, האם זה באמת עוזר?
בבדיקה רפואית אפילו אחרי מין בהסכמה מוצאים בכחצי מהנשים פציעות קטנות בווגינה, במיוחד בחלק התחתון שלה. מוצאים יותר פציעות אצל נשים מבוגרות שאצלן יש פחות רטיבות ועוד יותר אחרי פגיעה מינית. זה מראה שהמנגנון עוזר אבל לא מושלם ופציעות קורות. לדעתי, למרות חוסר השלמות, זה תומך בהסבר של רטיבות כמנגנון להגנה. ההסבר של פרופ' סושינסקי מוצא חן בעיני אבל לא מדובר בהוכחה וחוקרים עדיין מנסים להבין את מקור ההבדל בתגובה המינית בין גברים ונשים.
לא רק בווגינה גם במוח. כשמסתכלים על פעילות המוח הנשי רואים גם בו רגישות גבוהה והפעלה מכל אירוע מיני - כולל אירוע מיני שלא מושך את האישה - וזה משתלב עם הרעיון של תגובת ההגנה - אסור לפספס רמז לסיטואציה מינית.
הסברים אבולוציונים עונים על השאלה "למה" ומנסים למצוא הגיון, ההסבר הביולוגי עונה על השאלה 'איך זה קורה שיש עוררות גופנית בלי קשר לרצון'. למתענינים כמוני בהסברים הביולוגים, יש שאלה עמוקה אף יותר: רטיבות בווגינה אמורה לקרות במצבי רגיעה, בדיוק כמו זקפה אצל גברים. איך זה שבמצב חירום קיצוני כמו אונס, יש רטיבות לנשים וזקפה לגברים? (אם השאלה לא ברורה כרגע, אני מקווה שהיא תהייה ברורה יותר בהמשך).
כדי להסביר את הביולוגיה של עוררות מינית גם אצל גברים וגם אצל נשים אני צריך לתת קצת רקע על המערכת האוטונומית, אתן בהתחלה את ההסבר הידוע ואחריו הסבר מעמיק יותר. אח"כ אשתמש ברקע הזה כדי להמשיך את הדיון שלי על עוררות מינית ואסיים עם השלכות.
ההסבר ה'רגיל' על איך המערכת האוטונומית עובדת: כפי שהסברתי בפוסט הקודם (פה), המוח מוריד פקודות לפעולה לגוף בשתי צורות: הראשונה, רצונית (נקראת סומטית), נגיד כשאני מחליט להרים את היד. השנייה, לא רצונית (עם המערכת האוטונומית ועם המערכת ההורמונלית), למשל כשהאישון מתכווץ, או כשהעורקים מתרחבים או כשאני מריח אוכל טעים והרוק מתחיל ליזול לי. המערכת האוטונומית (הלא רצונית) מעבירה פקודות מהמוח לשרירים לא רצוניים, לבלוטות ולאיברים פנימיים. היא עושה את זה עם שתי זרועות: זרוע סימפטטית וזרוע פאראסימפטטית. הזרוע הסימפטטית עובדת במצבי התרגשות והזרוע הפאראסימפטטית להיפך.
לכאורה, יש לגוף מתג (סוויצ') אחד למצב של התרגשות שאותו המערכת הסימפטטית מעבירה למצב של ON ואילו המערכת הפאראסימפטטית מעבירה אותו למצב ה OFF.
יש בהסבר הזה אמת אלא שהמציאות יותר מורכבת וקריטי להכיר אותה כדי להבין את ההמשך.
ההסבר היותר מעמיק :
למעשה הפעולה של המערכת הסימפטטית על הגוף קורית בשתי דרכים:
הפעלה ישירה של יותרת הכיליה, האדרנל. כשהאדרנל מופעל, הוא מפריש לדם אדרנלין. האדרנלין הוא באמת מתג כללי כמו שאנשים חושבים על המערכת האוטונומית. הוא מכין את הגוף למצב התרגשות, למצב של Fight or Flight. האדרנלין מאיץ את קצב הלב, מרחיב את כלי הנשימה, מרחיב את האישונים, מסיט דם ממערכת העיכול לשרירים, מעביר את הכבד לייצור ולהפרשה של גלוקוז לדם ועוד. התגובה הזו לוקחת לפחות כמה שניות (האדרנלין מגיע לאיברי המטרה דרך הדם) ונמשכת לזמן ארוך - לפחות דקות.
צורת הפעולה השנייה -והפחות ידועה - של המערכת הסימפטטית מתבצעת דרך עצבוב ישיר ומהיר של איברי מטרה. לכל כמה איברי מטרה יש מתג עיצבי משלהם. אכן, במצבי התרגשות שונים מקבלים תגובה גופנית שונה. כפי שאתם רואים בגרף למטה (3) פחד מפעיל את הגוף אחרת מאשר כעס ושניהם אחרת מאשר גועל.
לפני שאני ממשיך למערכת הפאראסימפטטית אוסיף 2 הערות מעניינות וחשובות לדעתי: 1) האפשרות להפעלה סלקטיבית של מתגים סימפטטים שונים במצבים שונים (המנגנון השני שתארתי קודם) יוצרת רפרטואר של תגובות גופניות שונות (3). התגובות הגופניות השונות מאפשרות למוח לסגור את המעגל שהוא התחיל: מתוך התבוננות עצמית על התגובה הגופנית לדעת מה הרגש שעורר את המערכת האוטונומית. זאת בנוסף למידע שיש במוח עצמו על המצב הריגשי.
סיפור להדגמת הרעיון 'שעל סמך החוויה הגופנית המוח מנחש את הרגש': סטודנט לחקר המוח שידע את כל מה שכתבתי פה, רצה להתחיל עם מישהי. הוא הזמין אותה לרכבת הרים מתוך הנחה שאת ההתרגשות והעוררות שהיא תרגיש בגוף היא תפרש בתור התאהבות בו.
כשהם ירדו מהרכבת חסרי נשימה הוא אמר לה "היה לי מדהים! איך היה לך?" והיא ענתה "גם לי! ואיזה חתיך היה הבחור שישב לפני!"...
2) בד"כ יש התאמה בין התמונה הגופנית לתמונה המודעת אבל לא תמיד, למשל במצבי טראומה אין. במצב טראומטי של ניתוק יש תת פעילות של המערכת הסימפטטית שלא מתאים לתפישת המציאות המודעת. לעומת זה, בתסמונת פוסט-טראומטית יש פעילות יתר של המערכת הסימפטטית (4). כלומר, הבקרה של המוח על המערכת הסימפטטית לא תקינה: הבקרה לא מסונכרנת עם המצב המודע.
אז עכשיו המערכת הפאראסימפטטית.
לעומת המערכת הסימפטטית, המערכת הפאראסימפטטית עובדת רק דרך עצבוב ישיר של איברי המטרה. כלומר לכל איבר מטרה של המערכת הפאראסימפטטית יש מתג כיבוי עצבי משלו.
ההשפעה של המערכת הפאראסימפטטית על איברי מטרה הרבה יותר מקומית וספציפית מאשר ההשפעה של המערכת הסימפטטית עליהם. במערכת הסימפטטית, אותו מתג שולט על כמה איברים מטרה ואילו בפארא-סימפטטית לכל איבר מטרה יש מתג משלו.
בשורה התחתונה: במצבים מסוימים המוח יפעיל את המתג הכללי - דרך האדרנל - ובמצבים אחרים, או בנוסף לשחרור האדרנלין לדם, הוא ישלוט על התגובה הגופנית דרך מתגים ספיציפים.
אחרי שהבנו יותר לעומק את המערכת האוטונומית, אפשר לדבר על הפעולה שלה בהקשר של פעילות מינית. ההבנה הזו תסביר איך זה שאין קשר בין הרצון לבין עוררות מינית גופנית: נשים נרטבות וגברים מקבלים זקפה וגם אלו וגם אלו לפעמים אפילו חווים אורגזמה באונס.
זקפה (של הדגדגן ושל הפין) ורטיבות בווגינה נגרמות מפעולה של המערכת העיצבית הפאראסימפטטית שמרפה את השרירים בדפנות העורקים באיבר המין כך שיותר דם זורם לאיבר. לעומת זאת, שפיכה וכיווצים אורגזמייים נגרמים מהמערכת הסימפטטית (ראו פוסט קודם).
כשמסתכלים על המערכת האוטונומית בראייה הפופולרית והלא מדוייקת כאילו שיש לה מתג אחד אז מייד עולה השאלה שהזכרתי קודם: אם המערכת הפאראסימפטטית היא מערכת של רגיעה, rest and digest, איך זה שמערכת של רגיעה פועלת במצב חירום של אונס?
אבל כעת אנחנו יודעים את התשובה: זו לא מערכת של מתג אחד. השרירים בדפנות כלי הדם באיברי המין מפוקחים ע"י מתג עצבי ספציפי של המערכת הפארא-סימפטטית. כך המערכת הפארא-סימפטטית יכולה לגרום לזקפה ולרטיבות וגינלית (כולל לזקפה של הדגדגן) במצב התרגשות ואף במצב של סכנה קיצונית. כלומר אפילו במצב שבו יש הרבה אדרנלין בדם, כשמהערכת הסימפטטית עובדת במרץ, המערכת הפארא-הסימפטטית עובדת באופן מקומי על השרירים החלקים שעל כלי הדם באיברי המין וגורמת לזקפה או לרטיבות וגינלית.
זה מסביר איך קורבנות אונס חווים עוררות מינית בגוף: זקפה או רטיבות.
מה הפיקוח על המתג הפאראסימפטטי? עדיין הרבה לא ידוע. באופן כללי יש שני סוגי הפעלה לא רצוניים: ברמת החוט שדרה וברמת המוח. ברמת חוט השדרה זו תגובה רפלקסיבית: תחושה מגיעה מאיבר המין אל חוט השדרה ומשם יוצאת הוראה חזרה. כך, זקפה או רטיבות בווגינה יכולות להגרם בצורה כזו בלי מעורבות של המוח. ברמת המוח, דימיון, תחושה מודעת (קול, מראה, ריח, מגע) ורגשות מתורגמים להפעלה של המתגים. יש חפיפה בין המערכת הריגשית במוח לבין מערכת הבקרה על המערכת האוטונומית. (למעמיקים ממש, שני סוגי הפעלה (מהמוח ומחוט השדרה) עוברים דרך תחנות מעבר: תא העצב מחוט השדרה לא מפעיל ישירות - למשל את השריר על כלי הדם - אלא מפעיל תא עצב נוסף שהוא מפעיל את השריר. תחנת מעבר תמיד מאפשרת שינויים והתאמות נוספים על ההפעלה).
אני מאמין שכשנבין טוב יותר ברמה הביולוגית איך מתקבלת ההחלטה להפעיל את המתג נבין גם טוב יותר גם את ההסבר הפסיכולוגי.
שאלה פתוחה היא מדוע מנגנון ההגנה הפאראסימפטטי עובד אצל גברים שהם קורבנות אונס. כלומר, הסברתי איך זה אפשרי אבל למה זה טוב שלגברים יכולה להיות זקפה באונס? האם זה תוצאה של מערכת שהתפתחה עבור נשים? האם זה כי אותו מנגנון מאפשר לאנס זקפה וככה אנסים העבירו את התכונה הזו הלאה? ומה גורם לכך שאצל גברים הבקרה שונה: במצבי סטרס יכולה להיות להם זקפה אבל בניגוד לנשים לא כל סיטואציה מינית גורמת להם לזקפה לעומת רטיבות שקורית אצל הנשים בכל סיטוטציה מינית?
מה עם השפיכה והכיווצים האורגזמים? כאמור אלו נגרמים מהמערכת הסימפטטית (בעצבוב ישיר של איברי המין) ואנחנו מצפים שהמערכת הזו תפעל במצבי חירום. לכן לקבל שפיכה וכיווצים אורגזמיים במצב חירום, כמו אונס, זה פחות מפתיע מבחינה ביולוגית.
הסברתי איך זה אפשרי שתהייה עוררות מינית גופנית במצב חירום, ללא רצון במיניות וללא הנאה. גם רטיבות וגם כיווצים אורגזמיים הם תוצאת פעילות מערכת העצבים הלא רצונית, האוטונומית. כלומר אפילו אם יש אורגזמה באונס היא לא מעידה על תשוקה נסתרת להאנס, או על הנאה, או על רצון לסקס. למעשה, הראיתי שמבחינה ביולוגית דווקא הרטיבות והזקפה מפתיעות יותר מאשר כיווצים אורגזמיים באונס. בעבר זה לא היה כ"כ ברור ובמקרי אונס הקורבנות, בד"כ נשים, נישאלו בבית המשפט האם הן חוו אורגזמה או עוררות מינית כאילו שזה סימן לרצון. מאז 1978, לפי החוק בארה"ב אורגזמה באונס לא יכולה להתפרש כסימן שהייתה הסכמה או רצון. אי ההבנה הזו גורמת לחלק מהקורבנות לא לדווח על האונס במיוחד אצל גברים שחוששים שאם הם חוו זקפה/שפיכה הם בעצם הומוסקסואלים(7). החוויה של עוררות גופנית (רטיבות,זקפה, כיווצים אורגזמיים) מוסיפה למצוקה של הקורבנות. הם מתארים את זה כבגידה של הגוף, הם לפעמים שואלים את עצמם האם בתת מודע הם רצו את זה. זכרו, שהמוח מתבונן בתגובות הגופניות ומסיק מזה על המצב הריגשי וכאן נוצר דיסוננס. זו חוויה מטלטלטת שמוסיפה למצוקה הקשה ממילא. לכן לדעתי חשוב שהידע שאני מעביר בפוסט הזה יהיה נחלת הכלל. אז אשמח שתשתפו הלאה.
אני לא יודע אם זו הכוונה בשיר אבל אני מרגיש שהוא מדבר על ניתוק באונס.
קורס מוקלט או קורס חי לבחירתכם
הרשמו כחברים באתר כדי לקבל הודעות למייל על פוסטים חדשים! הפוסט הכי נקרא בבלוג עד כה הוא: "הסיפור העצוב של דיוויד ריימר" על גנטיקה וזהות מינית. פוסט קודם היה על השליטה העצבית על תפקוד מיני זכרי בהקשר של שפיכה מוקדמת.
מי הכותב? על המרצה בקורס "מין מוח שכזה", ד"ר עמוס גדליהו, שזה במקרה אני,הכותב. לסיום, הסילבוס של הקורס "מין מוח שכזה" ואפשר ליצור איתי קשר: אשמח לשמוע הערות /הארות /תיקונים /שאלות ובקיצור: כל מה שבא לכם לומר לי. הפתעה: גם אני לא יודע הכל.
מקורות
1. Arousal of Sexual Specificity, Psychological Science. (2013), Meredith Chivers, Psychological Science
בתמונה רואים את העוררות המינית בגוף כלפי סרטונים של גברים או של נשים ב 6 הקבוצות. לכל קבוצה - בלי קשר למין ונטייה המינית - הפחיתו את העוררות כלפי נשים מהעוררות כלפי גברים. שימו לב, אצל הנשים הסטרייטיות התגובה הגופנית לגברים שווה לתגובה לנשים, אצל הנשים שמעדיפות נשים התגובה הגופנית מאוד דומה אבל עם קצת העדפה לנשים. לכן פרופ' מרדית אומרת: "הנשים הסטרייטיות הכי מוזרות Heterosexuals women are the querist"
2. Prepared for Anything? An Investigation of Female Genital Arousal in Response to Rape Cues (2010), Kelly Suschinsky, Psychological Science
The Empirical Status of the Preparation Hypothesis: Explicating Women's Genital Responses to Sexual Stimuli in the Laboratory. (2020), Kelly Suschinsky, Archives of sexual behavior.
3. Specificity in the organization of the autonomic nervous system: A basis for precise neural regulation of homeostatic and protective body functions.
(2000) Janig, W., Habler, H. J. Progress in Brain Research
4. Emotion and the autonomic nervous system-a two-way street: Insights from affective, autonomic and dissociative disorders, (2016), Critchley, H. D, The Curated Reference Collection in Neuroscience and Biobehavioral Psychology.
בתמונה רואים תגובה גופנית שונה למצבים רגשיים שונים לפי 3 קריטריונים בלבד, אפשר היה להוסיף עוד.
5. אורגזמה באונס https://www.popsci.com/science/article/2013-05/science-arousal-during-rape
ואצל קורבנות גברים
6. A lecture of Prof. Meredith Chivers on "The Puzzle of Women's Sexual Orientation", 2016, youtube https://www.youtube.com/watch?v=EoTZ330Hn70&ab_channel=Queen%27sPsychology
.
7. "Male Victims of Sexual Assault: Phenomenology, Psychology, Physiology", (2011), J Am Acad Psychiatry Law, Clayton M. Bullock and Mace Beckson
קרדיט לתמונה: Image: cookie_studio Freepik