חיפוש

When The Brain Makes Love and Not War

עודכן: 21 באפר׳

מתברר שברמת הרשתות העצביות זה נכון ואפשרי.

למעשה בעכברים אפשר להפעיל רשת עצבית של עשיית אהבה בזמן של תוקפנות וזה מכבה את התוקפנות מייד.

כן, רשת עצבית ספציפית משמשת כמו מתג שאפשר להפעיל או לכבות כרצוננו ולגרום לעכברים לעשות אהבה או מלחמה! במה דברים אמורים?

פרופ' דיוויד אנדרסון, אחד ממדעני המוח הבכירים כיום, פרסם בשנים האחרונות סדרת מאמרים בסיינס ונייצ'ר, שהם העיתונים היוקרתיים ביותר בעולם המדעי. הוא גילה שיש במוח - ליתר דיוק בתוך ההיפותלמוס - שני אזורים: אזור אחד, שהפעלה שלו גורמת לפרץ אלימות שמתחיל כמו ניסיון הזדווגות ואזור שני - מאוד קרוב אליו אבל שונה - שההפעלה שלו גורמת לפרץ של הזדווגות.

בעכברים ובעוד בעלי חיים, בהזדווגות הזכר עולה על הנקבה ומתחיל בסדרת תנועות קצביות, אלא שלפעמים הזכר עולה על זכר אחר וזה בהתחלה ניראה בדיוק אותו דבר כמו הזדווגות אלא שזה בד"כ ממשיך להתגוששות.

למרות ששתי ההתנהגויות נראות בהתחלה אותו דבר, ד"ר אנדרסון הראה שכשהזכר עולה על זכר אחר זה בד"כ משמש ליצירת דומיננטיות. בנוסף, בזמן שהזכר עולה על נקבה הוא משמיע קולות בתדר שאנחנו לא מסוגלים לשמוע (בשפה של בני אדם היינו אומרים שהוא גונח או שהוא שר לה שיר) ולעומת זאת כשהוא עולה על זכר אחר הוא לא משמיע שום קול. כך ד"ר אנדרסון הצליח לאפיין שתי קבוצות תאים שמופעלות באופן שונה בעשית אהבה ובעשיית מלחמה והן מעכבות זו את זו.

האם התאים האלו, סה"כ משהו כמו 2000 תאים בלבד מתוך כמאה מיליון במוח של עכבר, יוצרים את ההתנהגות הכ"כ מורכבת של עשיית אהבה או מלחמה? ד"ר אנדרסון ניחש שאכן כן, כלומר שהתאים האלו עושים את הסוויצ' בין הזדווגות לאלימות.

כדי לבדוק את זה הוא הפעיל או כיבה את הפעילות של רשת אחת או של הרשת השנייה. (הוא הינדס גנטית את העכברים כך שהוא יוכל להפעיל עם אור של לייזר איזה רשת שהוא בוחר בצורה ספציפית ומדויקת). התוצאות היו חדות כסכין וברורות כשמש: כן, זה בדיוק מה שקורה.

  • כאן יש סרטון, שבו ד"ר אנדרסון הפעיל את הרשת העצבית להזדווגות שנמצאת ב MPOA (האזור הראשי לעשיית אהבה במוח) של זכר, וכתוצאה הזכר 'שכח' את ההעדפה המינית הרגילה שלו ומייד החל לנסות להזדווג עם מי שהיה לידו בכלוב: זכר נוסף! שימו לב לפאנל למטה: בפאנל "רואים" את הקולות. לפני הפעלת הלייזר אין שם התרחשות ומייד עם ההפעלה רואים שהזכר מתחיל לגנוח/לשיר כאילו שהוא עם נקבה ובמקביל לכך הוא מנסה להזדווג עם הזכר השני כל עוד שהרשת העצבית הזו מופעלת.


  • אנדרסון לקח את זה צעד נוסף קדימה, הוא הפעיל את הרשת העצבית להזדווגות כשליד העכבר נמצא.. עכבר/ית צעצוע. גם הפעם, הפעלת הרשת הזו גרמה לזכר לנסות להזדווג. אלא שהפעם עם הבובת-עכבר! הסרט כאן.


  • זה עוד רחוק מלהיות הכל, אפשר להשתמש במתג הזה כדי לשנות מלחמה לעשיית אהבה! כאן, הוא הכניס עכבר זכר לכלוב של עכבר זכר תוקפני וטריטוריאלי וכצפוי הזכר החדש הותקף מייד אלא שאז ד"ר אנדרסון הפעיל את המתג אצל התוקף ו.. העכבר התוקפן החל לשיר לעכבר החדש (הלבן) וניסה לעשות איתו אהבה במקום לקרוע אותו לגזרים. טוב אני אדייק את השפה הפיוטית: לעשות אהבה זה כשיש רצון הדדי ואילו כאן רואים שהזכר הלבן לא התלהב לשתף פעולה.

באופן דומה, התברר שהפעלה של הרשת השנייה, זו שגורמת לאלימות, תגרום לזכר לתקוף כל דבר, לא רק זכר נוסף אלא גם נקבה ואפילו … סתם כפפה מנופחת. (כפפות נמצאות בשפע במעבדות ולכן זה היה האובייקט הכי זמין בסביבה).


  • טוב הבנתם את הנקודה.. אז הנה הפתעה: המתג להתנהגות מינית זכרית נמצא גם אצל נקבות! במילים אחרות, לנקבות יש רשת עצבית להתנהגות מינית זכרית שבד"כ לא באה לידי ביטוי אבל אפשר להפעיל אותה. הסבר:

בד"כ ההתנהגות המינית של הנקבה בהזדווגות היא מנח גוף שנקרא לורדוזיס שמאפשר לזכר לחדור אליה. כשד"ר אנדרסון הפעיל בנקבות את אותה רשת עצבית שבזכרים גורמת להם לעלות על הנקבה הן התנהגו בדיוק כמו הזכרים: במקום להיכנס למנח גוף של לורדוזיס הן עלו על הזכרים! כלומר לנקבות יש רשת עצבית מוטמעת בהן להתנהגות מינית זכרית שבד"כ לא באה לידי ביטוי. בסרט רואים איך ברגע שהלייזר מופעל התפקידים מתחלפים והזכר שעד אותו רגע רכב על הנקבה מוצא לפתע את הנקבה רוכבת עליו במה שנראה הזדווגות רגילה אבל הפוך! הסרטון נמצא כאן: אגב, גם פרופ' טלי קמחי ממכון ויצמן כשהייתה בהרווארד, הראתה באופן דומה שלעכברות נקבות בוגרות יש רשת עצבית להתנהגות זכרית שבד"כ לא באה לידי ביטוי. הרשת הזו קיימת אצל הנקבות במצב רדום. בתנאים מסוימים הרשת הזכרית יכולה לבוא לידי ביטוי והנקבה תתחיל להתנהג כזכר מבחינה מינית. גם זה התפרסם בנייצ'ר ב- 2007. עד כמה הממצאים האלו נכונים גם לבני אדם זה לא ידוע. האם גם לנשים, כמו לעכברות, יש רשת להתנהגות גברית שבד"כ לא באה לידי ביטוי? האם לגברים יש רשת עצבית רדומה להתנהגות נשית? בבני אדם קשה הרבה יותר לענות על השאלות האלו אבל אני מאמין שימצאו הדרכים.

בינתיים, מה זה נותן לנו?

שתי הרשתות העצביות שד"ר אנדרסון גילה מדכאות זו את זו. כלומר הפעלה של אחת מהן משתיקה את השנייה. איך המוח מחליט איזו מהשתיים תפעל ברגע נתון וכלפי מי עוד לא ידוע. ידוע שבבעלי חיים, זכרים בנוכחות נקבות נהיים תוקפנים מאוד כלפי זכרים אחרים אבל באותו זמן הם לא תוקפים את הנקבות (אם כי שבעולם החי הם גם לא מפגינים רוך כלפיהן. כתוצאה מכך, יחסי המין בחולדות בד"כ לא מהנים לנקבות אבל על כך בפוסט אחר). איך המוח מחליט כלפי מי להפנות את האלימות וכלפי מי את ההזדווגות עוד לא ידוע.

בבני אדם, אלימות מינית ולא מינית היא בעייה חברתית קשה. ד"ר אנדרסון בעצם מצא קבוצת תאי עצב שאפשר להשתיק ואז לקבל התנהגות פחות אלימה. השאלה היא איך להשתיק בבני אדם אלימים באופן ספציפי את תאי המלחמה. דרך אחת היא לעשות אהבה כי הרשת הזו מדכאת את הרשת של האלימות. אבל אי אפשר כל הזמן לעשות אהבה.. ד"ר אנדרסון מצא שהתאים בשתי הרשתות העצביות האלו שונים משאר התאים בסביבה בכך שהם מגיבים להורמון אסטרוגן. אסטרוגן ידוע בציבור כהורמון נשי, אבל למעשה אסטרוגן נוצר מטסטוסטרון והוא משמש בזכרים ובנקבות להרבה פעילויות וניראה שאחת מהן היא הורדת סף ההפעלה של הרשת העצבית בהיפותלמוס שיוצרת התקפה.

לכן, ד"ר אנדרסון מציע כיוון אפשרי לטיפול באנשים עם בעיית אלימות קשה: הפחתת ההשפעה של אסטרוגן. זה משהו שאנחנו יודעים לעשות והוא נעשה בתרופות למניעת סרטן השד. אבל.. לא ניתן לרשום על כך פטנט ולכן אין לחברות פרטיות מוטיבציה עסקית להשקיע מאות מיליוני דולרים כדי לפתח את הכיוון הזה כתרופה לאלימות. בנוסף, לא ברור עד כמה הטיפול הזה יהיה ספציפי: גם הרשת העצבית השנייה - שההפעלה שלה מובילה להזדווגות - מגיבה לאסטרוגן. לכן ייתכן שהורדת האסטרוגן תפחית גם התנהגות של הזדווגות. בעכברים, נראה שההשפעה הדומיננטית של הורדת אסטרוגן היא על הפחתת האלימות. אני מניח שעם הזמן יימצא משהו שמבדיל את שתי הרשתות העצביות כך שניתן יהיה גם בבני אדם להפחית אלימות. בינתיים, היו כבר מקרים של רוצחים אלימים במיוחד ושל פדופילים שהתברר שהיה להם גידול במוח באזורים שקשורים לאלימות ולאחר שהגידול הוסר האלימות או הפדופיליה נעלמה. זה כמובן מעלה שאלות על האחריות והבחירה שלהם. עד כמה זה שכיח בקרב רוצחים ופדופילים לא ידוע.


מעניין אתכם? גם אותי! לכן אני מעביר קורס במדעי המוח של המיניות "מין מוח שכזה" בזום, ההקלטות יהיו זמינות לכם למשך עוד חודש לאחר הקורס. ראו פרטים פה באתר. כ"כ כדאי להרשם בדף "כל מיני" כדי לקבל התראות על פוסטים חדשים בבלוג.




מקורות

  1. המאמר מ- 2021 בנייצר שמתאר את שתי הרשתות העצביות להזדוגות ולמלחמה: https://www.nature.com/articles/s41586-020-2995-0#Abs1

  2. המאמר מ- 2011 בנייצר שמתאר את הרשת העצבית של המלחמה, הרשת שהפעלה שלה תגרום להתקיף כל דבר שבסביבה. https://www.nature.com/articles/nature09736?proof=t

  3. המאמר בנייצ'ר מ 2007 של ד"ר קימחי https://www.nature.com/articles/nature06089 שמראה שלנקבות יש רשת להתנהגות זכרית במצב רדום.


0 צפיות0 תגובות