top of page
חיפוש
  • תמונת הסופר/תAmos Gdalyahu

המלחמה על הגלולה הורודה

עודכן: 14 בספט׳ 2023

הבעייה המינית הכי שכיחה אצל נשים היא חוסר בתשוקה. מימי קדם תכשירים וצמחי מרפא נרקחו על מנת להעלות תשוקה וכיום יש תרופות וטיפולים אולם האם חוסר בתשוקה זו בעייה רפואית או שזו תוצאה חברתית? ואולי זו בכלל תוצאה של הדינמיקה הזוגית/מינית או של מצב נפשי? ולמה דווקא אצל נשים? אסביר: מבחינה חברתית, עד כמה אישה יכולה לבטא תשוקה בחברה שבה אישה מינית נחשבת לזונה, כמה תשוקה תהיה לאשה שגדלה עם מסרים שהמיניות שלה מסוכנת ועליה לכסות את עצמה ואפילו לא לשיר כי קול באישה ערווה וערווה זה רע? מבחינת המצב הנפשי, זה ניראה סביר ואינטואיטיבי שלאישה בדיכאון יהיה פחות חשק מיני. אכן, במחקר מוצאים שדיכאון מעלה את הסיכוי לבעיות חשק מיני. קשה להפריד פה בין הביצה לתרנוגלת: כלומר האם הדיכאון גורם לירידה בחשק או שהירידה בחשק גורמת לדיכאון. כאן עוזרים לנו כלים סטטיסטיים והתשובה היא.. גם וגם. דיכאון מעלה את הסיכון לחוסר חשק מיני וחוסר חשק מיני מעלה את הסיכוי לדיכאון (1). כפי שניראה בהמשך, תוצאת לוואי של טיפול בתרופות נגד דיכאון היא למרבה הצער ירידה בחשק המיני, מה שמסבך את הטיפול כשזו הסיבה. יש פתרונות, אבל לא ארחיב על כך הפעם.

מבחינת הדינמיקה הזוגית/מינית, כמה תשוקה צפויה להיות לאישה שנכנסת למיניות מתוך ריצוי? כמה תשוקה תהיה ביחסים ללא תחושת ביטחון, ללא מענה לצרכים רגשיים? ללא מיניות מספקת?

הרעיון שבעיות בתשוקה מגיעות כתוצאה של הדינמיקה הזוגית נתמך ממחקריה של פרופ' בירנבאום מאוניברסיטת רייכמן (2,3). היא טוענת שבאופן כללי, גם אצל גברים וגם אצל נשים, התשוקה היא ברומטר לאמונה הפנימית 'עד כמה האדם השני יכול להיות דמות תמיכה עבורי'. למה הכוונה בדמות תמיכה? דמות תמיכה היא מושג מתוך תאוריה מרכזית בפסיכולוגיה הנקראת תיאוריית ההיקשרות עליה כתבתי פה. בקיצור, דמות תמיכה נותנת לנו ביטחון בשעת מצוקה והביטחון מאפשר מיניות ובכלל חקירה של העולם. כלומר, התשוקה היא תוצאה של אמונה פנימית שהאדם השני ייתן לנו ביטחון. לכל אחד ואחת דברים אחרים אצל הפרטנר/ית גורמים לביטחון: מראה חזק, סטטוס, יופי, יכולת רגשית מפותחת, עדינות וכו' כל אחד עם עולמו הפנימי. בתחילת קשר אנחנו מנחשים לפי תחושת בטן שהאדם השני מתאים להיות דמות התמיכה ואין לנו מידע שמפריך את האמונה הזו (כי עדיין אין הכרות) והתשוקה חזקה. הרבה פעמים אנחנו טועים בניחוש מתאכזבים וכואבים את איבוד דמות התמיכה המדומיינת. אולם כשאנחנו לא טועים מתפתחת זוגיות. עם הזמן, אנחנו מתרגלים והסקס הופך למובן מאליו, בנוסף ההיכרות מורידה את המסתורין, אותו מסתורין שמעלה תשוקה ואנחנו גם מגלים את החסרונות של בני הזוג והתשוקה *לכאורה* יורדת. אולם החברות שהתפתחה מחפה על כך ומשמרת את הזוגיות. החברות משמעה, בין השאר, תמיכה וביטחון. כלומר האמונה הפנימית שהפרטנר מהווה דמות תמיכה נשארת איתנה. אבל האם התשוקה אכן נעלמה? למעשה, בקשר יציב וחברי, התשוקה רק לכאורה פוחתת ובזמן משבר זוגי התשוקה תופיע כדי לחבר מחדש. כי האמונה הפנימית שבן/בת הזוג משמשים כדמויות תמיכה קיימת. מה שנקרא make up sex. לכן, בקשר זוגי, שבו שוב ושוב אין תמיכה בזמן סטרס, לאט לאט האמונה הפנימית, שהאדם השני הוא דמות תמיכה, הולכת ופוחתת וכך גם התשוקה אפילו בזמן משבר זוגי. כלומר הממצאים האלה תומכים בכך שירידת תשוקה נובעת מהדינמיקה הזוגית.

לפני שאעבור לדבר על תשוקה במוח, אני רוצה להזכיר בקצרה רעיון נוסף שמסביר תשוקה ומשיכה רומנטית בתחילת קשר וגם הוא כמו המודל של פרופ' בירנבאום קשור לתיאוריית ההיקשרות: דמות התמיכה הראשונה שלנו היא האמא ואחד הדברים הבולטים בקשר של הורה-ילד זה יצירת הסינכרון: אנחנו מתחילים לדבר כמו ילדים, חוזרים אחריהם, מחקים זה את זה ועוד. גם בתחילת קשר רומנטי אנחנו יוצרים סינכרון. אנחנו נהנים לגלות - ומדגישים - את נקודות הדימיון "גם אני אוהב את .., גם אני מ.. ". יש הרבה ממצאים שתומכים בכך שכשאנחנו אומרים שיש לנו כימיה עם מישהו/מישהי ומרגישים תשוקה בעצם אנחנו חווים סינכרון במנח הגוף, בנשימות, במוליכות העור, בהזעה, ברגשות ואפילו סינכרון בהפרשת הורמונים ובפעילות המוח. זה נושא מרתק ויש לו פוסט עצמאי. אזכיר רק שבמחקר של ד"ר שיר אציל מהאונ' העיברית, נמצא שככל שמוליכות העור ומנח הגוף היו מתואמים יותר בדייט הייתה יושר משיכה (4) ובניסוי אחר - שאני מחכה שיחזרו עליו - חוקרים ב UCLA סינכרנו באופן מלאכותי את הפעילות המוחית של שני עכברים מתוך קבוצת עכברים ובין השניים האלו נוצרה העדפה (5). כלומר, העדויות האלו ואחרות מצביעות על כך שאותו מנגנון של סינכרון, שיצר את הקשר ילד-הורה, יוצר בבגרות את המשיכה הראשונית . אני מציע שהתינוק לומד לקשר בין סנכרון לביטחון, או בין סנכרון לדמות תמיכה ולכן גם כמבוגרים אנחנו נמשכים למי שמסונכרן איתנו כי הוא, או היא, מזכירים לנו את דמויות התמיכה הראשוניות שלנו, בד"כ ההורים. זה גורם ליצירת הקשר. ייתכן שבשלב מאוחר יותר ביחסים, היחסים הופכים ממבוססים על שחזור הקשר עם ההורים ליחסים המבוססים על קשר בין מבוגרים ומופיעה נפרדות וחוסר סינכרון. זה דורש שלא יהיה ריצוי ותקשורת טובה על אי הסכמות. שוב, הרעיונות האלו מקשרים תשוקה לדינמיקה זוגית.

אז עד כה הזכרתי בקצרה שחוסר תשוקה יכול לנבוע מפרמטרים אישיים כמו דיכאון, הרחבתי על מחקרים שתומכים בטענה שירידה בתשוקה נובעת מהדינמיקה הזוגית ותוך כדי הסברתי בקצרה רעיונות על איך נוצרת תשוקה. עוד מעט אתייחס, בהרחבה, לביולוגיה של התשוקה ולניצול הידע הזה לפיתוח תרופות (רחמנא ליצלן). בתחילת הפוסט הזכרתי שבעיות בתשוקה זו הבעייה המינית הכי נפוצה אצל נשים. אתייחס עכשיו לפיל שבחדר: למה בעייה בתשוקה שכיחה הרבה יותר אצל נשים? האם מראש לנשים יש פחות תשוקה? הקלישאה הידועה אומרת שכדי לקיים יחסי מין נשים צריכות לאהוב ואילו גברים צריכים אהמממ.. מקום. האם זה נכון? אכן מוצאים שנשים מדווחות על פחות תשוקה מאשר גברים (6) ויש גם עדויות חברתיות שתומכות בכך: רוב צרכני הזנות הם גברים, יותר כמרים שוברים את הנדר לפרישות מאשר נזירות, בממוצע, גברים הומוסקסואלים מקיימים יותר יחסי מין מאשר זוגות הטרו וזוגות לסביות מקיימים הכי פחות. אבל השאלה היא האם ההבדל בתשוקה מולד או נרכש. למעשה, בבני אדם לא ניתן לענות על זה. כל ההבדלים יכולים להיות תוצאה של נורמות חברתיות, הסללות, ביטחון אישי וכיו"ב. אז בבני אדם השאלה נשארת פתוחה. בתמונה: יצירה בברנניגמן 2013 - שבדברי ההסבר עליה נכתב: אילו נשים יכלו להרגיש בטוחות. צילם: אני.



בבע"ח, בהם אין נורמות חברתיות וכיו"ב, למיטב ידיעתי לא נעשה מחקר במטרה לענות על השאלה הזו. יש עדויות עקיפות שתומכות בכך שלזכרים יש חשק מיני גבוה יותר מאשר לנקבות, למשל בחולדות: נקבות עם מין גרוע מאבדות עניין במין ואילו זכרים עם מין לא מהנה ממשיכים לרצות אותו. אולם זה עדיין לא מספיק על מנת לקבוע ואין קונצנזוס על הנושא. ולבעייה של איבוד תשוקה אצל נשים..

ההשפעות החברתיות וההשפעות הזוגיות שהסברתי קודם כמו גם ניסיונות מיניים רעים יכולים להוריד תשוקה עתידית. ההשפעה הסביבתית הזו מתורגמת לשינויים במוח. בנוסף להשפעות החיצוניות האלו ירידה בתשוקה יכולה לקרות במוח בגלל מצב נפשי או תהליכים פנימיים גופניים (למשל גיל או מחזור חודשי) או כתוצאת לוואי של תרופות. הבנת הבסיס הביולוגי של התשוקה במוח מאפשרת את תירגום הידע לתרופות להעלאת תשוקה.

בהמשך אסקור את התרופות הקיימות ואת הפיתוחים העתידיים ותוך כדי אמשיך להתייחס לדיון (למעשה זה פחות דיון ויותר ויכוח סוער טעון באמוציות) על השאלה העקרונית - עליה אין הסכמה - האם לגיטימי לטפל בבעיות בתשוקה בעזרת תרופה - הגלולה הורודה (7).


חברות התרופות החלו להתעניין בנושא המיני אחרי ההצלחה של ויאגרה. הויאגרה עצמה לא פותחה כדי לפתור בעייה מינית אלא כדי לפתור בעיית לחץ דם גבוה ע"י הרפיית השרירים שעוטפים את כלי הדם. היא נכשלה כפתרון לבעיית לחץ דם גבוה. אולם כתוצאת לוואי לא צפוייה התברר, שהיא גורמת לזקפה אפילו אצל גברים עם בעיית זקפה. עם קצת שכנוע פייזר הפכה את הבאג לפיצ'ר וכך ב-1998 נולדה הויאגרה. הגדולה של הויאגרה (..) שהיא מעלה את זרימת הדם לאיבר המין רק בזמן גירוי מיני. (כתבתי פוסט על זקפה, על המופע הבלתי נשכח של ד"ר ברינדלי ועל פיתוח הויאגרה והוא נמצא ממש פה). מה עם ויאגרה לנשים?

אכן, ויאגרה מעלה את זרימת הדם לפות בגירוי מיני. אבל העלאת חשק מיני זה כבר משהו אחר לגמרי מזרימת דם לאיבר שויאגרה לא אמורה לעשות. גם לא אצל גברים. אמנם גברים שלוקחים ויאגרה מרגישים בזמן גירוי מיני את הזקפה וזה יכול לעורר אותם אותם עוד, אבל לעומתם רוב הנשים לא מרגישות את ההשפעה של ויאגרה. פייזר בדקה את האפשרות להשתמש בויאגרה להעלאת תשוקה אצל נשים וכצפוי זה לא הצליח. אולם ההצלחה המסחרית החלה את המרוץ למציאת הגלולה הורודה.

ב-2004, פרוקטור אנד גמבל הביאה לאישור משרד הבריאות האמריקאי ה FDA את הפתרון הראשון להעלאת תשוקה אצל נשים, Intrinsa. זו הייתה מדבקה שהאישה מניחה על העור והיא משחררת טסטוסטרון לגוף. בניסויים הקלינים המדבקה אכן הורידה את הסבל של נשים עם בעיית תשוקה, העלתה אצלן עוררות מינית, תשוקה והנאה מהאורגזמה. הדיון על אישור המדבקה לשימוש היה כרוך בקרב ייצרי בין הממסד הרפואי (חברת התרופות ורופאים כלומר קבוצה עם דומיננטיות גברית) לבין קבוצה פמיניסטית בשם The New View שהתנגדה נחרצות לרעיון של טיפול תרופתי להעלאת תשוקה אצל נשים. הקבוצה הזו הורכבה בעיקר מפסיכולוגיות, עובדות סוציאליות וסוציולוגיות כלומר הייתה בה דומיננטיות נשית. כך, הוויכוח שעל פניו היה יכול להיות ענייני לטובת הנשים הפך לקרב פוליטי וטעון בין קבוצות שיש ביניהן היסטוריה של דם רע: גברים מול נשים, מדעי החברה מול המדעים המדויקים. ה- FDA לא אישר את התרופה לשימוש בארה"ב. אולם ב 2006 התרופה אושרה באירופה אבל רק לנשים שסבלו מחוסר חשק מיני בעקבות ניתוח להסרת השחלות ותחת פיקוח כבד בגלל חשש לזליגה של הטסטוסטרון לשימוש לא חוקי לבניית שרירים. בסופו של דבר, בתנאים אלו שיווק התרופה לא השתלם ופרוקטור אנד גמבל הפסיקה אותו ב- 2010. למרות זאת, ניתן להשיג מדבקות כאלו ומעריכים (7) שכל שנה בארה"ב מיליוני נשים (!) משיגות ומשתמשות במדבקות המשחררות טסטוסטרון off-label.

עד היום לא ידוע בדיוק איך טסטוסטרון גורם להעלאת תשוקה (גם בגברים וגם בנשים). ידוע שהפעלת מרכז התשוקה במוח אפילו בצורה מלאכותית גורמת לתשוקה מתפרצת (ראו פוסט פה). בנוסף, ידוע שהאזור הזה מופעל ע"י חומר בשם דופמין ושטסטוסטרון גורם להפרשת דופמין במרכז הזה וגם ליצירת עוד קולטנים לדופאמין במרכז התשוקה. מלבד טסטוסטרון, יש עוד חומרים שמפעילים את תאי העצב במרכז התשוקה ולעומתם יש חומרים שמכבים את מרכז התשוקה, אחד מאלה שמכבים הוא חומר בשם סרוטונין. אכן, תרופות אנטי-דיכאוניות, שמעלות סרוטונין (SSRI), גורמות לבעיות בחשק מיני וקושי להגיע לאורגזמה. אפשר להפוך את הבאג לפיצ'ר: להעלות סרוטונין בכוונה כדי לעכב תשוקה ולמנוע שפיכה מוקדמת (ראו פוסט על שפיכה מוקדמת פה). עד כה הזכרתי את הטסטסטרון שמפעיל את מרכז התשוקה ואת הסרוטונין שמעכב אותו. התשוקה שאני חווים היא היחס בין העיכוב על מרכז התשוקה לבין ההפעלה של מרכז התשוקה. לכן דרך נוספת להעלאת תשוקה היא להוריד את רמת החומר שמעכב את מרכז התשוקה הלוא הוא הסרוטונין (הפוך מהתרופות האנטי-דיכאוניות). אכן, חברה גרמנית פתחה את תרופה להעלאת תשוקה אצל נשים פליבן-סרין (Addyi) שזה בדיוק מה שהיא עושה: היא מפחיתה את כמות הסרוטונין במוח ובכך היא מפחיתה את הברקס על התשוקה אולם האפקט הממוצע לא גבוה. אישור התרופה לשימוש היה לא פשוט:

ב-2010 התכנסה ועדה של ה FDA לדון באישור התרופה. שוב היה בוועדה ויכוח סוער בין חברת התרופות לנשות ה The new View. מול מצוקת הנשים שחוו איבוד תשוקה תומכות The new View טענו שאצל נשים במנפאוזה זה תהליך טבעי ושנשים צריכות לקבל את שינויי הגיל. בנוסף הן טענו, המיניות הנשית היא הוליסטית ולא הגיוני שכדור יוכל להעלות תשוקה. הן טענו שהבעיה נמצאת בהקשר החברתי, או הזוגי, או האישי וטיפול בשיחות יתאים יותר. מתוך הרגשת שליחות להצלת נשים מלקחת כדור שאכן יגרום להן לתשוקה אבל בזוגיות לא טובה, או פשוט לבזבז את כספן, נערכו קמפיינים שהציגו את חברות התרופות כממציאות בעייה על מנת שהן יוכלו לטפל בה ואת הרופאים כמושחתים שמקבלים כסף מחברות התרופות.. מצד שני ניתן להאשים בצורה דומה את נשות ה- The new View בכך שיש להן אינטרס כלכלי: רובן מטפלות בשיחות הגובות סכומים נכבדים והערכת הצלחת הטיפול שלהן בד"כ סובייקטיבית (7). כדי לבדוק את הטענה שהתרופה יעילה להעלאת תשוקה סוכנות ה FDA דרשה מהחברה המפתחת מדד שבו השתמשו קודם לכן למדידת יעילות הויאגרה, למרות שהדבר היחיד שמשותף לתרופה להעלאת תשוקה ולויאגרה זה ששתי התרופות עוסקות במין. המדד היה מספר הפעמים בחודש בהן האישה קיימה יחסי מין מספקים. אלא שהעלאת תשוקה אינה בהכרח מתורגמת ליותר פעמים של יחסי מין ובוודאי לא בהכרח ליחסי מין מספקים. כצפוי, במדד זה התוצאות לא הרשימו. לכן למרות שהחברה השקיעה כ 2 מיליארד דולר (!) בפיתוח התרופה, ה- FDA לא אישר את השימוש. ה-FDA לא אישר גם לאחר שבוצעו עוד ניסויים קליניים על אלפי נשים שהוכיחו יעילות. בסופו של דבר חברת התרופות יצאה בקמפיין משותף עם אירגוני נשים שמאשים את ה FDA באפלייה כנגד נשים מכיוון שכל התרופות שאושרו עד אז בתחום המיניות היו לגברים. כך, רק לאחר מסע ארוך ששילב טענות רפואיות עם טענות חברתיות התרופה אושרה. השיווק תחת השם Addyi החל ב 2016 אבל… עם הגבלות קשות בגלל חששות בטיחות ורק רופאים עם רישיון מיוחד יכלו לרשום אותה. היה קשה להשיג את התרופה והמכירות היו גרועות. ב-2019 החשש הבטיחותי הוסר אבל המוניטין נישאר והתרופה עדיין ניכשלת מבחינה כלכלית.


תרופה אחרת להעלאת תשוקה Vyleesi - השנייה והאחרונה שאושרה לשימוש ע"י ה FDA - מפעילה את מרכז התשוקה במוח זאת בניגוד לתרופה הקודמת שמורידה את העיכוב. היא ניתנת בזריקה לעומת Addyi שניתנת בכדור אבל יש לה יתרון: לא לוקחים אותה בקביעות אלא רק כשרוצים להעלות תשוקה. אלא שגם תרופה זו לא הצליחה כלכלית: האפקט הממוצע שלה היה קטן יחסית וגם השיווק שלה היה מינימלי אולי כי היא יצאה לשוק בדיוק לפני מגיפת הקורונה. כמו כן עצם הרעיון של להזריק שעה לפני סקס לא כ"כ סקסי.


איך אפשר לשפר את התרופות?

בסך הכל, התרופות להעלאת תשוקה קיבלו מוניטין שלילי של "לא כ"כ יעילות". אלא שזה נכון כממוצע. על חלק מהנשים התרופות עובדות היטב. הכיוון של הפיתוח היום הוא שנשים שונות עם בעיית חשק מיני סובלות מבעייה שונה ולא נכון לתת לכולן את אותו טיפול: אצל חלק מהנשים הבעייה של חוסר תשוקה נובעת מפעילות יתר של המערכת שמעכבת את התשוקה (כמו עודף סרוטונין). לעומת זאת, אצל נשים אחרות חוסר התשוקה נובע מתת פעילות של המערכת המפעילה, ששמה לב לגירוי מיני ומעוררת את התשוקה. מדהים, אבל נראה שאפשר לדעת מבדיקה גנטית לאיזה קבוצה האישה שייכת! (8) הרעיון הוא לתת את התרופה שמורידה את העיכוב לנשים שיש להן מעצור חזק מידי ואת התרופה שמפעילה את מערכת התשוקה לנשים שפחות רגישות לגירויים מיניים. זו רפואה מותאמת אישית - Personalized medicine. התוצאות הממוצעות בטיפול מותאם אישית טובות פי 3 מהתוצאות עם התרופה האחרונה שפותחה, Vyleesi. זה הכיוון של הפיתוח העתידי (9). למה לא לתת לנשים גם וגם? גם להוריד את העיכוב על התשוקה וגם להעלות את המערכת שמפעילה את התשוקה? חושבים שאצל חלק מהנשים ניסיון מיני רע והשפעות חברתיות גרמו לאסוציאציה בין גירוי מיני לבין עיכוב של התשוקה. למשל אחרי תקיפה מינית. אצל הנשים האלו, הפעלה של המערכת שמגיבה לגירוי מיני תביא להפעלה של האסוציאציה המעכבת תשוקה. נשים אלו לא זקוקות ליותר תגובה לגירוי מיני אלא רק להפחתת העיכוב.

לסיכום, התרופה הורודה עדיין לא פה אבל יש כיוון מבטיח. צריך לשים לב שטיפול תרופתי נבחן מול ביקורת שמקבלת טיפול דמה ובאופן אוביקטיבי, לעומת זאת נדיר להשוות בצורה כמותית טיפול בשיחה בלבד לביקורת ובד"כ אנחנו תלויים בהערכה של המטפלים על אחוזי ההצלחה שלהם בטיפול. הוויכוח עדיין ניתש בין תומכות של The New View לבין הממסד הרפואי אבל לדעתי כמו בטיפול בדיכאון הדרך הטובה ביותר היא אינטגרציה: גם וגם. השפעות סביבתיות (הדינמיקה הזוגית, ניסיון החיים, נורמות חברתיות וכו') גרמו לשינוי במוח ואותו גם השיחות וגם התרופות מנסות לשנות. זה לא קל ליצור שינוי מתמשך במוח וכדאי להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותנו. כדור או זריקה יכולים לגרום לשינוי, אבל כשהסביבה הזוגית או החברתית או אמונות אישיות עדיין מגבילות את פריחת התשוקה השפעת הטיפול עלולה לפוג במהרה. מצד שני, טיפול בשיחות צריך לפעמים תגבור כימי על מנת לתת לו את הכוח ליצור שינוי מתמשך של דפוס עמוק. לדעתי כל גישה טיפולית לגיטימית ובלבד שטובת המטופלת הספציפית עומדת במקום הראשון בלי קשר לאג'נדה כזו או אחרת, אגו וכסף. הגלולה למניעת הריון נחשבת למחוללת המהפכה המינית, כשלראשונה אפשרה לנשים לבחור בסקס למטרות עונג בלבד והחלישה את הקשר בין סקס להריון. הויאגרה לא עשתה מהפכה חברתית אבל הצלחתה הכלכלית האדירה מצביעה על חשיבותה. מה תהיה ההשפעה החברתית של הגלולה הורודה? האם היא תגרום לנשים לוותר על בנייה של תשוקה מתוך קרבה רגשית ולהסתפק בפיתרון כימי מהיר? אני לא חושב. האם הגלולה הורודה תגרום לנשים שאיבדו את התשוקה בקשר רעיל - או לפחות לא מספק - להישאר בו מאחר שבעזרת הגלולה הורודה הן יעקפו את הברומטר הטבעי? יכול להיות. כמו כל דבר, ניתן יהיה להשתמש בגלולה הורודה לטוב ואפשר יהיה לרע. דבר אחד מוסכם: אובדן תשוקה מינית יכול לגרום לסבל אמיתי ויש לעזור לסובלים ממנה, שהם בד"כ סובלות. תרגום הידע הביולוגי לתרופות מטבעו ממוקד בביולוגיה אבל אנחנו פועלים בקונטקסט הוליסטי שכולל יחסים בין-אישיים והרבה פרמטרים נוספים. הפעם התרכזתי במשמעות הפרקטית של הידע אבל מעבר לתרגום הידע לתרופות, אותי פשוט מרתק להבין איך עובדת התשוקה ובכלל איך עובדת מערכת ההפעלה המינית שלנו. אני כל פעם נפעם מחדש להבין איך המוח עובד, אני עומד ומשתאה מהיופי עצמו כמו שאני עומד נפעם מול מפל שוצף אל בריכה קסומה בעמק ירוק. עצם ההבנה מספקת אותי, לדעת. לא סתם נאמר "לדעת אישה". סקרנות היא המפתח.

אהבתם? ספרו לי! ולאחרים, הרשמו כאן באתר על מנת לקבל עידכונים על פוסטים נוספים, בואו לקורס המלא שלי "מין מוח שכזה" ועקבו אחרי הדף של 'מין מוח שכזה' גם בפייסבוק.


מקורות עיקריים

  1. The International Society for the Study of Women's Sexual Health Process of Care for Management of Hypoactive Sexual Desire Disorder in Women. (2018), Anita Clayton, Irwin Goldstein, Noel Kim, Stanley Althof, Stephanie Faubion, Brooke, Parish, Sharon Faught, James Simon, Linda Vignozzi, Kristin Christiansen, Susan Davis, Murray Freedman, Mayo Clinic Proceedings

  2. Evolved to be connected: the dynamics of attachment and sex over the course of romantic relationships, (2019) Gurit Birnbaum, Current Opinion in Psychology

  3. The magnetism that holds us together: Sexuality and relationship maintenance across relationship development, Gurit Birnbaum, (2015).

  4. Bio-behavioral synchrony is a potential mechanism for mate selection in humans, Scientific Reports, Shir Atzil, (2022).

  5. Wireless multilateral devices for optogenetic studies of individual and social behaviors, Nature Neuroscience, John A, Rogers, (2021).

  6. Sexual desire and sexual activity of men and women across their lifespans: Results from a representative German community survey, BJU International, Elmar Brähle, (2008).

  7. Politics of Sexual Desire, Current Sexual Health Reports, James Pfaus, (2022).

  8. A survival of the fittest strategy for the selection of genotypes by which drug responders and non-responders can be predicted in small groups (2021) PlosOne, Höhle D, van Rooij K, Bloemers J, Pfaus JG, Michiels F, Janssen P, Eric Claassen, Adriaan Tuiten.

  9. Efficacy and Safety of On-Demand Use of 2 Treatments Designed for Different Etiologies of Female Sexual Interest/Arousal Disorder: 3 Randomized Clinical Trials, Journal of Sexual Medicine, James Pfaus, (2018). מאמר על המצב העדכני של פתוח התרופות 10. https://www.pharmaceutical-technology.com/news/female-sexual-interest-drug-reaches-tipping-point-with-phase-iii-plans/?cf-view


1,066 צפיות4 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

4 Comments


Efrat Wolfson
Efrat Wolfson
Jan 25, 2023

תודה על הסקירה המעניינת עמוס!

מעבר לדיון על ״האם הגלולה תהווה מעקף לטיפול בשורש של הבעיה של חוסר חשק״ , מעניין אותי מה דעתך על תופעות לוואי אפשריות של נטילת הורמונים לאורך זמן?

Like
Amos Gdalyahu
Amos Gdalyahu
Jan 25, 2023
Replying to

תודה אפרת! זו שאלה טובה. את שואלת לדעתי ואני מפרסם אותה כאן באופן ציבורי עם הקרדיט שאנשים נותנים לדעתי ואני חייב להיות אחראי. אז קודם כל, זו תמיד שאלה של תועלת מול חסרונות לאישה הספציפית. באופן כללי, כשתרופה מאושרת לשימוש זה אומר שהיתרונות קיימים ואמיתיים ושהם עולים על החסרונות. אבל כל אישה היא עולם ומלואו ולאישה שקוראת אותי עכשיו ומתלבטת אני לא יכול לומר כך או אחרת. לגבי נטילה מתמשכת, קיימות שתי תרופות שמאושרות לשימוש, ברהמלנוטייד ופליבן-סרין. את הברהמלנוטייד לא לוקחים כל יום אלא רק מתי שהאישה רוצה להעלות חשק מיני, אבל הברמנלנוטייד זה זריקה ולא כדור ואני חושש שההזרקה עצמה מוציאה חשק. המוח מסובך, המדע שלו צעיר יחסית, אנחנו אף פעם לא יודעים מה אנחנו לא יודעים. לכן אני לא מק…

Like

mayamia
Jan 14, 2023

אתה יודע את דעתי והיא שלא גלולה תעשה מהפכה בחשק המיני של מרבית הנשים, אלא מהפכה חברתית והעצמה של מיניות האשה כדבר שאין להתבייש בו או להסתיר אותו. משם יחד עם חינוך למיניות טובה ובטוחה, תגלה שהבעיה הקיימת תתמוסס כלא היתה. ויחד איתה גם הבעיה של שפיכה מוקדמת בגברים שנובע מחרדת ביצוע וציפיה להחזיק כמה שיותר. כמה מעמסה קיימת היום על מיניות פשוטה וטבעית מההיבט החברתי על שני המינים שמייצרים הטיה גם תפיסתית חברתית וגם במחקרים הקיימים.


ועוד דבר - גלולות שמפותחות ע"י גברים בלבד עבור נשים, לא ישיגו את התוצאה הרצויה בשל חוסר יכולת להבין את המנגנונים והחיבורים ובסופו של דבר את הלקוחה שלהם.

Like
Amos Gdalyahu
Amos Gdalyahu
Jan 14, 2023
Replying to

תודה מאיה שהגבת! אכן שינוי חברתי בנושא המיני יהיה מבורך והוא נחוץ כבר אתמול. אמנם הממסד הרפואי והמחקרי נתפש בגברי אבל למשל הבעלים והמנכ"ל של החברה שפתחה את Addyi זו דווקא אשה, Cindy Eckert. אני לא רואה סיבה שרק גברים יפתחו תרופות ולא חושב שראוי למנוע מגברים פיתוח תרופות רק כי הם גברים. המין של החוקר לא צריך להיות אישו. טוב שהזכרת את נושא השפיכה המוקדמת וכתבתי על זה פוסט פה: https://www.brainsexuality.com/post/premature ואכן גם אישור התרופה לשפיכה מוקדמת נתקל בביקורת דומה: האם זו בכלל בעייה? אולי זו שונות טבעית באוכלוסייה, האם זה משהו שצריך התערבות כימית? או שאולי צריך רק שיחות כדי להביא לשינוי באמונות/דעות של הגבר. כמו בטיפול מבוסס שיחות לבעיות תשוקה, יש צורך לבסס את הטענה האחרונה עם ממצאים עובדתיים…

Like
bottom of page